יום חמישי, 15 בפברואר 2018

כיצד ל׳האריך׳ את הדריכה ולעגן ביטחון בהליכה


באחד העמודים הקודמים בבלוג כתבתי אודות סוגיית ׳הבוהן המורמת׳.
פעמים רבות הרגל זה נובע מנעילת נעליים שעיצובן ׳מרים את הבהונות׳.
לעיתים הרגל זה נובע מסיבות אחרות.

התרגול הבא נועד ללמד את הבהונות לקחת חלק בדריכה.

תרגול הצעד

עימדו אל מול הקיר
הניחו את הידיים על הקיר לתמיכה.

העמידו את העקב של הרגל הקדמית על הבוהן 
הגדולה של הרגל האחורית (כדוגמת הציור)

התרגול: הרמת והורדת העקב האחורי
והנעת האגן קדימה ואחורה בהתאמה
כך שהדריכה מורגשת מן העקב של הרגל האחורי
תוך הדגשת המגע של הבוהן הגדולה לקרקע.


הלכו בחדר וראו את ההבדל שבין הדריכה של רגל אחת ביחס לשניה.חיזרו אל הקיר והחליפו רגל קדמית באחורית.


יום חמישי, 8 בפברואר 2018

הליכה אחורה כתרגול להליכה קדימה



אל ההליכה הרגילה שלנו נערמים הרגלים שלא תמיד תומכים בנוחות ההליכה.

לתרגול הליכה אחורה יש יתרונות רבים ברמה הקוגניטיבית, תחושת התנועה במרחב
ללא הסתמכות על הראייה, היא בבחינת למידה של חווית ההליכה.
זוהי יציאה מאזור השיגרה והנוחות לעבר בחינה מחודשת של ההליכה.
בהליכה אחורה יש דגש על חיפוש הצעד מן הבהונות
שפעמים רבות בשל אילוצי נעליים מאבדות את הקשר עם הקרקע ואת תפקידן בהליכה.

התרגול: תעזרו בכסאות שעומדים סמוכים זה לזה. הסירו נעליים לפני התרגול.

תעזרו במסעד הכסאות כדי להתקדם קדימה ואחורה.
עשו זאת לאט וחיזרו על כך מספר פעמים. (ניתן גם להעזר בקיר)


יום חמישי, 1 בפברואר 2018

תאור מקרה המדגיש את החשיבות של נעליים תואמות הליכה



אסתי (כבת 70) הגיעה אלי לאחר נפילה. רגלה האחת נשברה ועברה ניתוח.
תהליך ההחלמה היה ארוך ומכאיב.
אסתי הופנתה אלי שלוש שנים לאחר הארוע.
היא התרגלה לדרוך על הרגל השמאלית ולגרור את רגל ימין שנפגעה.
כתפיה וכל הצלעות כווצו בניסיון להלך בלי ליפול.
בנוסף הנעליים שנעלה היו צרות, מצמצמות ובעלות עקב מסוים.

כבר בפגישה הראשונה הבהרתי לה את החשיבות שבנעילת נעל נוחה
ומאפשרת תנועה ללא הגבהה של עקב.
לשמחתי היא קראה את הבלוג ויצאה לחפש נעליים תואמות.
זה לא היה קל מפני שלאסתי מבנה רחב של כפות רגליים.
רק ברשת ׳אוריג׳ינלס׳ ולאחר התעקשות מול המוכר מצאה נעליים
שנתנו לה תחושת מרחב ותנועה.
לפגישה השלישית היא הופיעה בפנים נוהרות כשנעליים חדשות
נעולות לרגליה. היא צייינה שההליכה בנעליים היא חוויה מאוד מיוחדת עבורה.
וכך היא כותבת:

׳כשנעלתי את הנעליים (החדשות) בפעם הראשונה הרגשתי שונה מהרגיל.
 יותר קלילה, ספורטיבית ואפילו קצת מרחפת.׳

מרגע שלא התמודדה עם נעליים צרות, דוחקות ומוגבהות, יכלה לתרגל הליכה
שסומכת שוב על שתי הרגליים. היא שבה לסמוך על רגלה שנפגעה.



יום שבת, 6 בינואר 2018

הרווח שביני לבין הנעל

באחד מימות השבוע האחרון התעכבו עיני על ידיעה קטנה בעמוד אחורי של עיתון יומי. ׳ברבי יורדת מהעקבים׳  - זו היתה כותרת המודעה שעוצבה באותיות מתוקות וורודות. בכותרת קטנה יותר ״אחרי חמישים ושש שנות טיפוף על קצות האצבעות, הברביות עוברות גם הן לנעליים שטוחות״.

בפיסקה הראשונה נכתב: ״תקראו לזה תקינות אנטומית או סתם עוד צעד של החברה האמריקאית לכיוון המאה העשרים ואחת, אבל הסט החדש של בובות ברבי כולל קרסוליים מתכווננים שמאפשרים למלכת הבובות לנעול, לראשונה, נעליים שטוחות.״

האם זו ידיעה צדדית או אולי סמן דרך לקידמה ובמיוחד סלילת דרך ואפשרות לשינוי עבור נשים?



התענינותי המיוחדת בנעליים ודאי קשורה לעובדה שהחל מגיל שתים עשרה הבנתי שעלי לחפש פתרונות הנעלה לרגלי שהתארכו וצמחו למידת נעל ארבעים ושתים ואפילו יותר. זכורות לי נעליים שחתכנו את קידמת הנעל כדי לאפשר מקום לבהונות רגלי הארוכות. בהעדר מידה הולמת לכפות רגלי למדתי להתביש בהן, ולהסתירן בכל דרך.



עם השנים ובמיוחד למראה פסלו של מיכאלאנג׳לו דויד (העומד על שתי כפות רגליים גדולות בעלות בהונות ארוכות), למדתי לחבב ולכבד את כפות רגלי. עם תום לימודי הפלדנקרייז, בהנחייתן של רותי בר ורותי אלון, החלטתי לייחד את עבודת הגמר שלי לנושא ההליכה.

בימים אלה בהם אני מנסה לפתוח ולכתוב אודות נעליים וההליכה בהם, עלה נושא הנעליים לכותרות (זה בפני עצמו יוצא דופן), עם הידיעה המספרת על תקנה המחייבת דיילות להלך בעקבים, גם בעת קבלת האנשים לטיסה. הספר ׳מחשבות אודות נעלים׳ (בצלאל, הוצאת רסלינג, 2014) יצא לאחרונה וכולל אסופת מאמרים המבהירים כיצד נעליים מהוות צומת של צירים. צומת היסטורי ואבולוציוני, צומת מיגדרי, מעמדי, דתי וחילוני, אופנתי. כמעט כל היבט בחיי אנוש קיבל ביטוי בתצורת הנעליים, ובתכתיבי התקופה, המעמד, השיוך המגדרי...

לכל הנושאים הללו אנסה להתייחס בבלוג זה.

מה עלול להכביד על ההליכה



מה לשעיתים קרובות מכביד על ההליכה, הן זרועות המוחזקות בטונוס גבוה,
כתפיים עמוסות, ובית חזה המוחזק ללא תנועה ושינוי.

התירגול הבא נעשה בישיבה
ומתיחס לכל האזורים הללו. כוונתו להקל על משקל פלג הגוף העליון
ועל ההליכה כולה.



יום שישי, 5 בינואר 2018

כיצד לבחור נעל

אולי אתחיל מן הסוף..
עם השנים בהן טיפלתי והדרכתי תלמידים בשיטת פלדנקרייז
גיבשתי כמה פרמטרים לפיהם ניתן לבחור נעלי הליכה..

1 הנעל צריכה להיות תנועתית
ולהתקפל בגמישות כמו באיור המצורף..

2 האזור הקדמי של הנעל צריך לאפשר
תנועה בין האצבעות
ותנועה בין קצות האצבעות לקצה הנעל..




3 הנעל צריכה לעטוף את כף הרגל
כולל העקב עיטוף קרוב וגמיש



4 שטח הסוליה והיקפה
צריך להיות גדול משטח כף הרגל בדריכה

יום חמישי, 4 בינואר 2018

הבהרות לחשיבות שבבחירת הנעל


במהלך השנים למדתי על החשיבות של בחירת נעל שהיא תנועתית ובטוחה בהליכה.
בשנים בהן עבדתי כמורה לפלדנקרייז במסגרת דיור מוגן לאוכלוסיה מבוגרת, שמעתי תלונות רבות על אובדן שיווי משקל, נפילות ופציעות. התחלתי לשים לב יותר לנעליים שאנשים בוחרים ללכת בהם. במרבית המקרים אוכלוסיה זו שלא נוטה לצאת להליכות ארוכות אלא למרחקים קצרים בתוך המבנה, בחרה לנעול נעליים שניתן להכנס ולצאת מהם בקלות, ללא צורך בכפיפה קדימה אל הנעל ובשריכה. בעצם רובם הלכו בכפכפים מסוג זה או אחר.
כאן המקום לציין
שכל נעל וכל גרב מהווה מיסוך מסויים ביכולת של כף הרגל לקלוט מידע מן הקרקע עליה אנו דורכים

ארצה לציין את דבריו של אריה כלב (נפטר בשנת 2011), שהשתתף בשיעורי פלדנקרייז ופיתח שיטה משלו, השמה דגש מיוחד על החשיבות של כפות הרגליים.
׳כף הרגל מורכבת מ26 מפרקים, 19 שרירים בסוליה, מעל מאה גידים, מיליוני עצבים וכלי דם ועוד.׳
משפט זה הוא חלק ממכתב שהפנה אריה כלב ליצרני ויבואני הנעליים מתוך הבנה שיש ליקוי בנעליים המוצעות למכירה בחנויות.
וזה דבר המכתב (החומרים מאת אריה כלב באדיבותה של בתו נורית כלב)
יש משהו נאיבי ונפלא במכתב זה, ובאמת המכתב הזה חיזק אותי ברצון שלי להתעמק בנושא הנעליים,  ובניסיוני להבהיר את דמות הנעל הראויה מתוך שלל הנעליים המוצגות בכל חנות.
ארצה להתעכב על הקפקף..
בשנים האחרונות אני רואה יותר ויותר אנשים וגם ילדים מהלכים בנעל שנעשתה פופולרית מאוד - כפכף מתוצרת קרוקס crox, שיצרו נעלים קלות משעם, שניתן להכנס ולצאת מהם בקלות.
נעל כזו מציבה לכף הרגל ולגוף כולו קושי עצום, מכיון שמעטפת הנעל הפתוחה רחבה ואינה אוחזת את כף הרגל. בנעל (קפקף) כזו מוחלפים מאמצי ההליכה במאמץ לאחוז את הקפקף, במקום לקבל מידע מן הקרקע ולדרוך.
מאמץ זה מכווץ את שרירי כף הרגל ואף עשוי לקבע אותה במאמץ ההרגלי הזה ולהפוך אותה לנוקשה ולנעדרת תנועה.
המשך יבוא..