בנקודה זו אבקש לצטט מתוך ספרה הנפלא של רותי אלון ׳חזרה לתנועה טבעית׳:
׳נעליים - צורה על חשבון תנועה׳
׳ההיו אלה נעלים לוחצות, לפי תהפוכות האופנה, המתחרה על עיצוב צורה במחיר סגנון ההליכה, שדיכאו את חופש התנועה שלך? מבט אחד בכפות רגליך יסגיר מיד את אופן התנהגותך כלפיהן. האם זימנת להן מיגוון של אתגרים ועודדת את חוכמת הקפיציות שבהן, או שמא חבטת אותן במשטחי בטון חד-גוניים, כשהן נתונות בסד של נעליים שהכאיבו לך עד הכתפיים?׳ (מתוך הספר ׳חזרה לתנועה טבעית׳ מאת רותי אלון)
בנעל מסוג זה, כף הרגל חופשית מאוד בתוך המעטפתשלה, ועסוקה בעצם בניסיון לאחוז את הנעל (במקום להפעיל דריכה).
עובדה זו גובה מאמץ רב מכף הרגל ומן הגוף כולו,
ומערערת את תחושת שיווי המשקל.
הערה: נעל מסוג זה אולי תואמת מצבי עמידה ממושכים..
בכפכף בעל משטח קשיח מעץ ובעל עקב (כדוגמת הנעל בצילום), האחיזה היחידה ברגל היא סביב חלקה הקדמי של כף הרגל.במנעל מסוג זה,
מושקע מאמץ עצום בהתייצבות על המשטח הצר והנוקשה
ובהחזקת הסוליה הזו, במקום להפעיל דריכה נוחה.
כף הרגל האינטילגנטית ביכולת שלה לקלוט מידע
מגויסת למטרה שונה בתכלית ומתקשחת ומתכווצת במאמץ.
בנעל שבה קידמת הנעל הולכת ומתחדדתאין אפשרות לתנועה בין הבהונות
ורוב הסיכויים שבהונות כף הרגל העדינות
יעברו שינוי ועיוות עם הזמן, כדי להסתגל לצורת הנעל.
הסתגלות זו של כף הרגל לנעל מצמצמת,
תבוא לביטוי בקושי בהליכה ובמצוקה לעיתים
עד לכתפיים.
במאמר שכותרתו ׳במקום שבו נגמר הגוף: אנתרופולוגיה של קצוות׳, מאת פרופ׳ תמר אלאור,
מציינת הכותבת את המחיר שנגבה מכף הרגל כשהאדם עושה שימוש בסנדל..
׳הפרדת כפות הרגליים (העשירות מאוד בעצבים) מן הסביבה בעזרת סוליה צמצמה
את האינטליגנציה שלהן.
כך הפך פלג גופנו התחתון לסוג של מעמד (stand), שאמור לייצב אותנו זקופים ורחוקים מן הקרקע..׳
(מתוך מחשבות אודות נעליים,הוצאת רסלינג, עמ׳ 237)
המשך יבוא..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה