האם נדרש בידול בין נעלי ריצה לנעלי הליכה

כל הנכנס לחנות נעלי ספורט יתקל במדפים נפרדים היוצרים בידול קטגורי בין נעלי הליכה וריצה.
נכנסתי לחנות כזו לאחרונה ונטלתי לידי נעל ספורט שלניסיון שלי לקפלה הציגה גמישות יחסית.
פניתי למוכרת ושאלתי אם זו תהיה נעל הליכה טובה.. היא ענתה בשלילה והגישה לי נעל
בעלת סוליה עבה מאוד וקשיחה לחלוטין.

לא קיבלתי תשובה ברורה לשאלה מדוע עבור הליכה נדרשת לדעתה נעל קשיחה יותר, היא ניסתה
לומר משהו על בלימת זעזועים (אך בעצם בריצה הזעזוע הוא גדול יותר..)
ובאמת חלק מתלמידי ועוד רבים אחרים נענו ודאי לעצה שכזו והולכים בנעל קשיחה בעלת סוליה עבה מאוד.
הסוליה העבה נותנת להם תחושה שהם מקבלים את ׳ההגנה׳ הנדרשת בהליכה.
בתום אחד משעורי הפלדנקרייז שהעברתי הבחנתי בנעל קשיחה מאוד שאחת התלמידות שלי נעלה.
שאלתי לגבי הנעל והיא מצדה שאלה:
׳מה נעליים לא צריכות להיות חזקות?׳

יש לשער שזוהי דעה רווחת שביננו לבין הקרקע או המשטח עלינו אנו דורכים 
צריך להיות משהו ״חזק״ (כי משימת ההליכה היא משימה קשה)

עם ההתקדמות הטכנולוגית אפשרויות הייצור שמשתכללות וחקירת ההליכה, כמו גם הריצה,
מסתמנת הבנה הפוכה:
אין צורך בבידול בין נעלי הליכה לריצה ושתי המשימות הן חלק מהתפקוד השילדי
המקנה לנו קפיציות בשתי צורות ההתקדמות הללו.

באחד הימים נתקלתי ביושב בבית קפה בעל סנדלים מסקרנות. הסנדלים התאפיינו בעובי סוליה דק מאוד
ורצועות כרוכות סביב העקב ובין הבהונות.

שם הנעל נעלי הוארצ׳ס ומקורן במכסיקו וידוע כי אנשים רצים בהן למרחקים ארוכים.
בזכות הסוליה הדקה והחופש בין הבהונות משמר הגוף האנושי את המימד הקפיצי הטבוע בו.

מענין להביט בניסיון של אורטופד בשם דר׳ סילברמן:
הוידאו הבא של דר' סילברמן ממחיש את כל בעיית העקב (בריצה) בצורה מצוינת
וממחיש כיצד נעל קשיחה משנה את סגנון הריצה:
httpv://www.youtube.com/watch?v=9itkEkcQ8WM

סטיבן סאשן (Steven Sachen) מציג את סנדלי ההוארצ'ס בערוץ הNBC:
 httpv://www.youtube.com/watch?v=hHCGOEkEO90

המשך יבוא..

פני השטח שהשתנו..והקושי שזה מציב להליכה

כף הרגל של האדם וכל המנגנון השילדי עוצב במשך מיליוני שנה להלך על פני קרקע משתנים
שמציבים לכף הרגל ומערכת שיווי המשקל אתגר בכל שבריר שניה של ההתקדמות בהליכה.

החיים המודרניים שינו את תמונת המצב הזו.
פני הקרקע השתנו והותאמו לגלגלים - מכוניות וכלי רכב שונים.
פני השטח התישרו וכבר אינם מציבים להליכה את המגוון שהשלד האנושי עוצב כדי להסתגל אליו.

הטכנולוגיה המתקדמת והחשיבה סביב הנדסת האנוש של ההליכה הביאו לפיתוח סוגי נעליים המנסות להתמודד עם העובדה שפני השטח התישרו על פני כבישים ומדרכות וצמצמו את המגוון של ההתאמות שכף הרגל הקרסול והשלד כולו עשו בימים קדומים יותר.

לפני כמה שנים נתקלתי בנעל שפני השטח שלה כמו סירה - MBT
ובשנים האחרונות פותחה בחברת Kybut נעל המאפשרת לכף הרגל לחוות שנויים
בדומה להליכה על חול.

 

בשני סוגי נעל אלה יש פיצוי בתצורת הנעל על העובדה שפני השטח לא מציעים מגוון מספיק

ושינוי בתוך הליכה.

ההסתגלות לשני טיפוסי נעל אלה לא תמיד פשוטה אבל בשני מקרים לפחות דיווחו תלמידים 

שלי על הקלה בהליכה ובתחושה לאורך הגב כולו.

הנעל של Kybut מציעה מגוון תנועתי רחב יותר מאשר הדגם הראשון של MBT

אבל בשני המקרים הנעל יוצרת בידוד מכוחות הקרקע ותחושת הליכה על אויר שלא 

תמיד קל להסתגל אליה.

המשך יבוא...

מדוע נעליים מחודדות ומוגבהות?

מדוע נעליים מחודדות?

מבט אחד בחלונות הראווה שמציגות נעלי גברים ונשים מבהיר הבדל בולט:

נעלי הגברים לרוב מעוגלות ומתיחסות למבנה הטבעי של כף הרגל, בעוד צו האופנה עבור נשים
הוא צמצום והצרה - ובאופן מיוחד באזור הקדמי של כף הרגל.
מי שרוצה לעמוד על מקורו של הבדל זה צריך להרחיק אל המאה ה18..


׳במאה ה18 ניכר קושי - הן פיזי והן תרבותי - לנוע בעולם החומרי של העיירה.
 במחצית הראשונה של המאה ה18 היתה יכולת ההתניידות הפיזית של המעמדות העליונים בסביבות העירוניות והכפריות מוגבלת במידה ניכרת.׳
(׳האמנות והמדע של ההליכה - מגדר, מרחב והגוף האופנתי במאה ה18 הארוכה׳
מאת פיטר מקניל וג׳יורג׳יו ריאלו, מחשבות על נעליים, הוצאת רסלינג, עמ׳ 22-23)

הרחובות היו מלוכלכים ורק מעט מן הדרכים היו מרוצפות. פסולת היתה בכל מקום והאקלים הבריטי הקשה גם הוא. ׳הליכה נחשבה כפעילות המתאימה לאנשי המעמדות הנמוכים או לאלה שלא יכלו להרשות לעצמם לנוע בכרכרה.׳ (מחשבות על נעליים, עמ׳ 24)
באמצע המאה ה18 חל שינוי במצב זה עם הקצאת שטחים כמקומות ציבוריים. ריצוף לונדון החל בתקופה זו. עד סוף המאה ה18 מרכזי העיירות צוידו בתשתיות שהקלו על ההליכה.
שינויים אלה באו לביטוי בדמות הנעליים.
נעלי פאטן, הגבהות עץ ואמצעים אחרים שעוצבו על מנת להגביה את כף הרגל מעל פני הקרקע המלוכלכת והרטובה נעלמו וההתניידות נעשתה קלה יותר.
אולם נשים לא הגיעו ללכת במרחבים הציבוריים הללו. המרחבים הציבוריים לא נועדו להן.
׳גברים נעלו נעליים ״מיושבות יותר״, שאינן שונות במהותן מהנעל המודרנית. (עשויות עור שסיפק להן עמידות). נעלי נשים היו עשויות בד ונעדרו יכולת עמידות ברחוב ובמזג האויר. רק נשים בנות המעמד הנמוך נעלו נעלי עור שצורתן דומה לנעלי גברים. כותב צרפתי בן המאה ה18 ציין כי נעלי העור ננעלו רק על ידי
נשים ״שנועדו לעייפות, בקרב נשות הכפר״ (עמ׳ 26)

ההיסטוריה של ההנעלה (ובעיקר הנעלת נשים) נשלטה באמצעים שנועדו להרחיק את כפות הרגליים ולהגביהן מעל הקרקע.
׳הרחוב הציבורי והמרחב של החוץ הפכו לאתרים של זכות גברית, ובו בזמן התפיסות המשתנות של נעלי נשים, אופנות נשיות ונימוסי נשים הובילו להיווצרות הקשר המובהק בין כפות קטנות ואנינות.׳ (עמ׳ 44)