את חופשת הפסח האחרונה ביליתי בפירנצה על רחובותיה המקסימים.
קהל רב גדש את הרחובות, התורים לכל האתרים היו ארוכים והתפתלו סביב רובעים שלמים.
הליכה במוזיאונים היא תמיד מתישה כי איננה הליכה רציפה - זו הליכה, עצירה ומאמץ מיוחד לראייה.
כשהתעייפתי התישבתי על ספסל והתבוננתי ב..נעלי המבקרים. רובם בנעלי ׳התעמלות׳
בעלות מבנה ה׳מרים׳ את הבהונות. על בעיה זו כתבתי בעמוד שנקרא ׳סוגיית הבוהן המורמת׳.
מרבית המבקרים הלכו בנעליים בסגנון זה..
באחת מן העבודות של בוטיצ׳לי הצייר המפורסם, הבחנתי כי כפות רגליה של דמות אישה (מן המיתולוגיה)
נעולות מעין סנדל-נעל.
הנעל-סנדל מותירה את הבהונות למגע ישיר עם הקרקע
ומאפשרת לכף הרגל לחוש חום, קור,חספוס וכל מידע שעשוי להגיע ממגע זה אל המוח
ולהיות מתורגם לזהירות או מהירות - כלומר לאופן פעולה והתקדמות.
כמו כן בנעל-סנדל מסוג זה יש לבהונות חופש להגיב לפני הקרקע, ל׳אחוז׳ בקרקע עליה דורכים.
חומר למחשבה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה